הליך פינוי וסילוק הפסולת מבתי התושבים הוא תהליך מורכב שכולל מערך שלם של עובדים, משימות ותהליכים. רובנו כלל איננו מודעים למה שקורה עם הפסולת שלנו ברגע שהיא נזרקת לפח השכונתי, ואת זה ניתן לזקוף כנקודה חיובית לזכותם של שירותי פינוי הפסולת.
רבים מכם ודאי כלל אינכם יודעים שבערים רבות התחילו לעבור למערך פינוי פסולת ירוק אשר כולל בין היתר שימוש בפחים טמוני קרקע. במסגרת מערך זה, מתחת לפח מונח קרקע רגיל קיים מכל אחסון גדול טמון בקרקע שאינו חשוף לרחוב ולכן מונע מפגעים תברואתיים. בנוסף, בעיריות שונות בארץ שטיפת עגלות אשפה זוכה לתשומת לב מבורכת ולשם כך נרכשות משאיות ניקוי מיוחדות. אבל מה קורה עם הפסולת אחרי שנאספה מהפחים? לאן היא מגיעה ומה נעשה איתה?
תחנת מעבר לפסולת
הפסולת שנאספת על ידי משאיות פינוי האשפה צריכה להגיע לאחד מתוך שני האתרים הבאים – או לאתר הטמנת זבל או לאתר מיחזור. השאיפה היא כמובן שכמה שיותר פסולת תעבור מיחזור ולא תוטמן, אך לא תמיד זה אפשרי. לשם כך קיימת תחנת מעבר לפסולת. תחנת מעבר לפסולת היא תחנה הממוקמת מחוץ לאזור המגורים אך לא רחוק מדי ממנו, שאליה מגיעה כל הפסולת של אותו האזור ושם היא ממויינת. המיון הוא של פסולת רטובה כמו שאריות מזון מול פסולת יבשה שגם אותה יש למיין לכל מיני סוגים – פלסטיק, נייר, מתכת קרטון וכדומה. המיון מתבצע על ידי עובדי תחנת המעבר ועל ידי מערכות ממוחשבות, כאשר החומרים אשר ממוינים למיחזור עוברים גריסה יסודית על מנת להביאם למצב שבו ניתן לשלוח אותם לשימוש מחודש. הפסולת הנכנסת לתחנת המעבר עוברת שקילה ורישום וכל ההתנהלות בתוך תחנת המעבר מתועדת ומגובה באישורים הנשלחים לעיריות או למועצות המקומיות. כל תחנת מעבר היא מערך מורכב ומתוחכם מאוד אשר פותח בשאיפה למקסם ככל האפשר את מזעור נזקי הפסולת שלנו לסביבה. באזור פתח תקווה, למשל, ישנה תחנת מעבר לפסולת מסוכנת, אשר גם היא עוברת מיון ומיחזור. היעד שהוצב על יד המשרד לאיכות הסביבה הוא שעד 2020 חמישים אחוז מהפסולת תהיה ממוחזרת, וכל מערכות התברואה פועלות לכיוון השגת היעד. 
